מיינדפולנס למתחילים

כשמעט זה יותר ממספיק

יש בי איזה חלק, שהתפקיד שלו זה להחזיק כל הזמן את ה"לא מספיק כמו שזה עכשיו". זה החלק שמאמין ש"אני אשתפר אם/כש…" תמיד בעתיד ובתכנונים, הרבה פעמים הוא שם כמו רעש רקע כזה, ולפעמים הוא גם לגמרי בפרונט 😊 מוכר לך גם?
כשזה שם, זה מרגיש כאילו יש איזו תוכנה כזאת שפועלת ברקע וכל הזמן בודקת, סורקת:
מה ישפר את מצבי? איך להתקדם? האם אני בסדר? מה צריך כדי שאהיה בסדר?
הרבה פעמים זה אפילו לא מילולי, אבל זו התחושה הזאת.היום אני כבר יודעת שאני ממש לא לבד שם,
ואם גם אצלך זה ככה לפעמים אז שולחת אליך הבנה ושותפות אנושית פשוטה כזאת.
את.ה לא לבד.
זאת נטייה אנושית שהולכת לפחות 2,600 שנה אחורה,
כי עובדה שגם הבודהא דיבר עליה: "טנהא", הנטיה להרגיש כל הזמן שמה שיש עכשיו זה לא מספיק.
ונראה שבתרבות שלנו היום, זה הרבה פעמים הולך פנימה:
לסוג של שיפוט פנימי או מדידה עצמית כזאת, "אני לא מספיק".
אני רואה את זה פעם אחר פעם בקורסי המיינדפולנס, בשיחות עם חברות וא.נשים, וכאמור – מכירה גם מתוכי.

אז מה יעזור עם ה"לא מספיק" הזה?

קודם כל חשוב לדעת שאימון במיינדפולנס מציע לנו בדיוק את זה:
כי מיינדפולנס זה להאט עם הדברים,
כמו שהם כאן ועכשיו (ולא שם ואח"כ),
ולהיות איתם בנוכחות, פחות שיפוטיות ויותר קרבה.
זה על קצה המזלג אימון במיינדפולנס.

מה שמעניין הוא, שלפעמים דווקא כשמתעורר הרצון הזה להיטיב עם עצמנו,
גם ה"לא מספיק" הזה מגיע יחד איתו:
נניח למשל שחשבת להתחיל לתרגל מיינדפולנס, או להתמיד עם הליכות, או לאכול יותר בריא..
מה הרבה פעמים קורה?
הקול, או החלק הזה צץ ומספר לנו שזה שווה רק אם נעשה בראבק, "חזק" או "לגמרי":
רק מדיטציה של יותר מX דקות נחשבת,
רק אם נפסיק לגמרי עם הדבר הזה, ולתמיד
רק אם נקפיד לגמרי על , נעשה את כל ה…

אז אני רוצה להציע שתי הצעות:

1. יש אפשרות "להתאמן" בלהרפות מהקול הזה, ולהציע לעצמינו משהו אחר. ממש כך.
2. לפעמים מעט זה יותר מהרבה.

מה זאת אומרת? בואו נתחיל מסעיף 2 –

לפעמים מעט זה יותר מהרבה.

היה לי מורה שניסח את זה יפה:
"מה עדיף, לצחצח שיניים כל יום שתי דקות, או לצחצח שעה פעם בשבוע?"
ככה בפשטות הוא קלע בול.הרעיון הזה נכון לגבי רוב הדברים שנרצה להטמיע בחיים,
ובתרגול מיינדפולנס אני יכולה לספר לך שמעט ובהתמדה משנה המון.
גם המחקר מראה שתרגולים קצרים הם אפקטיביים, ולאו דווקא פחות מארוכים.
לפי המחקר הזה, יכול להיות שלמתחילים התרגולים הקצרים הם אפילו אפקטיביים יותר(!)
כמובן שאם יש רצון של הלב לתרגל יותר מזה, או אפילו לצאת לריטריט – זה נהדר ויכול לתרום המון.
אבל באמת שזה בעצם יכול להיות די פשוט:
כמה רגעים של מיינדפולנס בתוך היום-יום יכולים לשנות לגמרי את החוויה.
להפחית סטרס וחרדה, להזמין יותר נוכחות ורווחה, יותר חיבור וקרקוע.אז עכשיו אחרי שהשתכנענו,

2 המלצות קטנות:

להתקין תוסף לדפדפן – פעמון מיינדפולנס
התוסף הזה 
לדפדפן הוא פשוט מאד:
מדובר בפעמון מיינדפולנס (גונג) שיצלצל כל כמה זמן שתחליטו, כל עוד הדפדפן פתוח.
הפעמון הוא תזכורת לרגע של מיינדפולנס, של התקרקעות.
זה יכול להיות הכי פשוט – לעצור את מה שאני עושה, לקחת 3 נשימות ואז להמשיך.
או אפילו תוך כדי מה שאני עושה – רגע להאט ופשוט להבחין בנשימה ובגוף.
לחלופין, אפשר להחליט שזה רגע לתרגול סטופ – זה תרגול נפלא וקצרצר שמחבר אותנו גם לכוונה.
מאחלת לך שהדבר הקטן הזה ישלח אדוות טובות.

לבדוק מה יקרה אם נרפה לכמה רגעים מה"לא מספיק"
זה בעצם להכיר לתודעה אפשרות נוספת, אחרת של היות,
וככל שנחזור עליה שוב ושוב זה יחלחל פנימה.
משהו בנו לומד לבטוח בזה.
יש הרבה דרכים להזמין ריכוך לשם, בפודקאסט שלי יש שפע של תרגולים,
אבל הנה אחד שהקלטתי בדיוק בשביל זה.
הוא נולד מתוך איזה בוקר בו ישבתי עם ה"לא מספיק" הזה למדיטציה, ושיחקתי:
מה יקרה אם לכמה רגעים ארפה את המתח הזה?
מה אם זאת לא האפשרות היחידה בעצם, לא ה-אמת.
מה אם לרגע אשתעשע עם המחשבה שכמו שאני עכשיו בדיוק, זה מספיק?
ממש מספיק.
כמו שהים מקבל אותי כשאני שוחה בו.
כמו שהאדמה מקבלת אותי כשאני שוכבת עליה.
כמו העיניים הטובות שמביטות באדם שיקר לנו.
לא אם וכש,
אלא ממש עכשיו. בגוף. ריווח.
כשסיימתי לתרגל בעצמי – ישר ניגשתי להקליט מדיטציה ברוח הזו, 13 דקות של קרקוע, נחת ופשטות.

מאחלת שהדברים האלה יביאו לך הרבה טוב 🙂

ואם תרצו לקבל ממני עוד תכנים כאלה למייל, משהו כמו 4 פעמים בשנה,
אפשר להרשם כאן.

טלי בן יצחק

היי ונעים מאוד, אני טלי
למרבה הפלא החיים הפגישו אותי עם דרך היוגה – ומאז אני תלמידה. מעבירה הלאה את הכלים והידע המייטיב בסטודיו שלי בירושלים ובמקומות נוספים.
האתר הזה הוא מקום עבורי להרהר ולשתף במילים על התרגול, תהליכים והחיים בכלל.