יוגה שיקומית לגיל השלישי בירושלים
יש לי כמה קבוצות מחוץ לסטודיו, ברחבי ירושלים,
שמזכירות לי את החיבורים ואת ההתרחבות של הלב
שקורים כשאני יוצאת מהמקומות המוכרים כדי להפגש.
אחת הקבוצות נהיתה יקרה לליבי מאוד – יוגה שיקומית לגיל השלישי, נשים חרדיות מהרווחה.
זה מה שכתבתי כשנפגשתי איתן בפעם הראשונה, באוקטובר 2018:
יוגה כסאות והיוגה של פרידות
אתמול הכרתי קבוצה חדשה שאלמד – נשים חרדיות בנות הגיל השלישי.
אלו שיעורי יוגה-תנועה מותאמים: יוגה על כסא: תנועה, נשימה, תשומת לב. תרגילי שיווי משקל וקואורדינציה.
זה היה המפגש האחרון שלהן עם המורה המקסימה שהיתה איתן עד כה, וגם היכרות איתי, מה שאומר שהיו שם רגשות מעורבים.
מישהי אמרה לי: "אהבנו אותה, וגם אותך נאהב"
אחרת אמרה למורה הקודמת: "את לימדת אותנו ועכשיו את עוזבת. עכשיו היא תלמד אותנו – עד שגם היא תעזוב".
ענתה לה מישהי "לא נורא, העיקר שיצליחו ושיהיה להן טוב".
הדברים שהן אמרו עשו לי חמוץ מתוק – קצת התכווץ לי הלב, ויחד עם זאת חייכתי ביני לביני
רק הגעתי, עוד לא התחלנו ואפילו לא ממש הכרנו עדיין.
וכבר יש מוכנות לאהוב.
ומהצד השני, עוד לא הכרנו ועוד לא התחלנו,
וכבר ישנו סוף בחדר.
היא כבר מכירה את החיים ויודעת מה הולך לבוא
זה הדבר שקורה כרגע,
וזה הדבר היחידי שמובטח לנו בחיים האלו – שינוי.
עלה בי צורך לנחם, לגרש את הרעיון הזה על פרידה עתידית ("מה פתאום? אין לי תוכניות לעזוב"),
ובו זמנית עלתה גם הוודאות הזו שהיא כמובן צודקת,
ואפילו איזו פליאה על עצם קיומו של כאב בדבר – הרי זה ככה, אין לנו אלא לקבל.
חשבתי לעצמי שהיא כנראה חוותה הרבה יותר פרידות כואבות שכאלו ממני.
בדיעבד אני מרגישה הפוך.
לקבל את היות הכל זמני וחולף לא אומר שאין כאב.
להפך, אפשר לחוות גם כאב, אין צורך לגרש את הרעיון או התחושה
הרי גם הכאב – חולף. ויפה כמו שהוא.
תרגילים להעלמת הקמטים
יש משהו מצחיק וגם כייפי בלבוא ולהיות "המורה" בקבוצה כזו.
עוד לפני שהתחלנו הן מרעיפות חיבה כמו האמהות והסבתות שהן, אני הרי ילדונת.
ומצד שני הן גם באות בעיניים נוצצות של ילדות – מוכנות לקבל, לשמוע, לנסות.
רואים שהשיעורים עושים להן טוב. הן נהנות מהתנועה, הנשימה, ההזמנה הזו להעניק לעצמן ולגופן תשומת לב.
ולא פחות גם מהאתגרים – הן אוהבות את תרגילי הקואורדינציה, את העבודה על יציבות ועל שיווי המשקל.
ניגשה אליי מישהי בסוף השיעור ושאלה: "יש לך תרגילים להעלים את הקמטים? אולי משהו למנוע נשירת שיער?"
שוב מצאתי את עצמי מחייכת וקצת נבוכה בשל הוודאות היחידה ההיא.
ובכל זאת, גם אופטימית ומקווה שעוד אצליח להפתיע אותה.
אמנם אין לי טריקים להעלמת קמטים, אבל יש לי כלים אחרים לחלוק.
כלים שמאפשרים להנות, להשתעשע, להתחזק ולשפר את איכות החיים,
ואולי גם ביחד נוכל לתרגל את היכולת לקבל ולהיות עם מה שיש.