לקלף את הבצל – ריקות ואהבה

חזרתי מריטריט מדיטציה בשתיקה של 30 יום.

בריטריט הארוך הזה, חודש של זמן אחר, בכיתי באופנים שלא בכיתי בהם מימיי.
דמעות של הודיה, של לב שננגע עמוקות, שלא לאמר נקרע לרווחה.
דמעות פלא, רעד של התגלות
של השתתפות בדבר מלא-הוד ועצום, וגם אישי כל כך.
האהבה מתחה את גבולות הלב והרחיבה את המנעד למה שלא ידעתי שאפשרי לפני כן.
.
בנסיעה הראשונה ל"יום עבודה" בירושלים, כשחזרתי, הרגשתי התרגשות מהולה בחוסר-שקט.
במדיטציית הבוקר התודעה התקשתה להרפות מההתעסקות בסידורים שעליי לעשות, והישיבה ברכב בכביש הפקוק הייתה מכווצת, ממש בגוף.
רגע שבו התרגזתי עם עצמי על איזה נהג בא יחד עם תחושה עמומה, לא מילולית באחורי-התודעה: "את לא אמורה".
הרי הרגע חזרת מריטריט, מה שאת כן אמורה זה להיות יציבה ושקטה, בתודעה רחבה ואוהבת.
למרבה היופי, התנאים והתרגול אפשרו לי להבחין בזה ממש באותו הרגע,
ולהתעניין בעדינות – מה בעצם קורה שם?
מה שביצבץ מתחת לאי-השקט, והכביש והסידורים
זה ההתרגשות לחזור ללמד,
ואיתה גם פגיעות, חוסר ביטחון ואי-וודאות.
התלמידיםות רוצות לחזור? כמה נרשמו לשיעור? אני אהובה? טובה?
יש עוגן בעשייה ובקשרים האלה?
נשימה, ומשהו התרכך.
ברגע שהיה לחלקים החשופים והנרעדים בלב את המקום להראות, באופן אורגני נבע גם עיטוף וחמלה.
ואחר כך גם הוקרה של הלב האוהב, שאכפת לו.
שרוצה להיות בקשר, שחשוב לו לבוא במגע, שיקרה לו המשמעות.
דרך הדברים שאוהבת ללמד, דרך התלמידיםות והמטופליםות שיקרים ללב, דרך הבקשה לדבר גם את מה שמפחיד. דרך מפגש.
.
זה חשוב, רלוונטי לכל איש.ה ומופלא לאין-חקר לטעמי – מימד החוויה הזה של הרגש והנפש – ביחסים שלנו, בקשרים, במעשי חיינו.
החקירה שם, השלת השכבות של הלב והגילויים.
ו.
וו החיבור לטבילה ישר אל העמוקים:
כשישנם תנאים מתאימים, סקרנות ואהבה לסוג המסתורין הזה,
יש מימדי קיום וחוויה נוספים שניתן לגשת אליהם.
להשיל, לחקור, לגלות.
רבדים בסיסיים ומעודנים של מה זה להיות. מה זה החיים. העולם.
גם בחקירה הזאת מתקלפות עוד שכבות, דקיקות ושקופות של הבצל הזה.
בחקירה המדיטטיבית ניתן לגשת עמוק להפליא:
אל אבני היסוד של חוויית עצמי, מודעות, ידיעה, תחושה, מרחב, זמן..
אילו גילויים מפתיעים, משחררים, מהממים יכולים להופיע?
מה אפשר להשיל שם?
ואיך זה נשאר קשור, רלוונטי ללב? לאהבה? לחיים שלנו על כל צורותיהם?

ריקות ואהבה

בעידודה של חברה אהובה החלטתי לנסות לדבר על זה קצת,
לפתוח פתח ולנסות לתת מתנה צנועה.
למרות החששות: מאי-הדיוקים שלי,
מלמסור משהו שלא יובן, או לא יועיל,
למרות שבאמת באמת קטונתי,
למרות שיש מוריםות נהדרות, מנוסות וחכמות בהרבה ממני בנתיב הזה.
בדרך הוויתור והריקות, שהלימוד שלה הומשל במסורת הבודהיסטית ללכידתו של נחש – אחיזה לא נכונה עלולה להיות קטלנית.
ובכל זאת
אני מקווה שאוכל לתת משהו, אולי לפתוח פתח
שישרת את האהבה הזאת
שהלב של כולנו יכול לדעת,
שנגלית מתוך ודרך ההשלה הזאת
ומקווה לשרת את האהבה שעדיין אינני יודעת
.
זה כל כך קטן ואיזוטרי,
וזה כל כך עצום עבורי, ומלא נשמה.
מעבר למה שאפשר למדוד.
אז מניחה כאן את המנחה שלי,
סדרת שיחות-דהרמה מוקלטות בנושא ריקות ואהבה:
לפרק הראשון
לפרק השני

ההמשך יוקלט בקרוב אני מקווה